כניסת מאמני ומגשרי גומא
שם משתמש:   
סיסמא:
חייגו עכשיו: 1-800-366-116
מרכז תוכן       
גומא - מרכז גישור ואימון אישי - מרכז תוכן
 

גישור, שפה פורצת דרך

חנן אדד, עו"ד ומגשר* (חלק א') / 2013-02-24

 

"אמר הקב"ה: אם בורא אני את העולם במידת הרחמים, יהיו החטאים רבים. במידת הדין, היאך העולם יכול לעמוד? אלא אני בורא אותו במידת הדין ובמידת הרחמים, והלוואי שיעמוד". 
מאמר זה ידון בשפת הגישור כשפה ייחודית, פורצת דרך המאפשרת שילוב בין שפת הדין לשפת הרחמים - שפה שתכליתה שלום.
בשנת 1992 התקבל בכנסת תיקון מס' 15 לחוק בתי המשפט ונקבעו בו דרכים ליישוב סכסוכים שלא בדרך של התדיינות בבית המשפט .
גישור הינו הליך וולונטארי בו צד שלישי ניטראלי,מסייע לצדדים לנהל בניהם משא ומתן ישיר ובונה למציאת פתרון מספק ומוסכם לסכסוך קיים מבלי שיהיה בידו הכוח לכפות עליהם פתרון כל שהוא . 
בין המאפיינים החשובים של הגישור מציינת מירוני שלושה מרכזיים: המאפיין הראשון הינו, העדר כפייה לאורך התהליך והצורך בהסכמה מלאה של הצדדים לפתוח בתהליך כדי שיהיה ניתן לסיימו בהסכם. המאפיין השני הינו המעורבות הגבוהה של הצדדים לסכסוך בתהליך ולא של באי כוחם. המאפיין השלישי הינו האפשרות העומדת למגשר להיפגש עם כל אחד מהצדדים בנפרד מבלי לפגוע בלגיטימציה של התהליך ובתפקידו כמגשר.
הגישור התברך במספר גישות ואסטרטגיות ; 
גישור כמו"מ – גישור ממוקד הסכם ( הגישה הפרגמטית ) 
גישור "טרנספורמטיבי" 
גישור "נראטיבי" 
גישור במימד "הבחירה " 
אסטרטגיות - מעריך /מאפשר 
כפי שאנו רואים יש הרואים בגישור משא ומתן בלבד (ממוקד הסכם), יש הרואים בו שליחות חברתית מתוך הכרה והעצמה של המתגשר (טרנספורמטיבית) יש הרואים בו מפגש של סיפורים (נראטיבי) ויש הרואים בו הזדמנות ליצירת בחירה.

כל הגישות והאסטרטגיות לסוגיהן, אליבא לשיטת המחבר, מהוות רבדים בגישה הקרויה גישת "הבחירה" המכילה הן כוח והן חופש בחירה.

הן בהגדרת הגישור והן בהסכם פתיחת הליך הגישור ניתן ללמוד על השפה כמו על המרקם שחדר הגישור מבקש להבנות ,והוא חדר ללא חשש או פחד, מתוך אמונה שפתיחות היא המפתח לדיאלוג כנה על מה שבאמת ישמח את המתגשר .
(1962) Rrogers גורס כי "המחסום הגדול ביותר לתקשורת בין – אישית הדדית הוא נטייתו הטבעית של אדם לשפוט, להעריך,לאשר ,או לדחות, את אמירותיו של האחר או של קבוצה אחרת "
המוטיבים המאפיינים את חדר הגישור מטרתם יצירת תקשורת בונה ומשתפת בין המגשר למתגשרים ובין המתגשרים עצמם (בניהם ובתוך עצמם) לצורך כך נבנה החדר תוך שימת דגש על צמצום אזורי ההתנגדות, בואם של שני הצדדים הינה בחירה וולונטרית , ניטראליות של המגשרים- העדר שיפוט-, סודיות –חיסיון , סיוע ולא בפתרון מוכתב ,הזמנה לקבלת ייעוץ חיצוני בכל שלב , שקיפות ההליך, סופיות ומחויבות 
מבחינה פסיכולוגית, עומדים בפני הצדדים מספר מכשולים בעת סכסוך. המכשול הראשון הינו החיפוש אחר "צדק" ו-"הגינות". הצדדים מחפשים יתרון הוגן וצודק על פני הסטטוס קוו. מכשול פסיכולוגי נוסף הינו- רתיעה מהפסד. רווח בסדר גודל מסוים אינו נראה חיובי כמו שהפסד באותו גודל נראה שלילי. כמו כן, אנו מגיבים לסיכון בתחום הרווח אחרת מאשר לסיכון בתחום ההפסד. המכשול השלישי, קשור לכך שקליטת מידע מוטית בד"כ לכיוון שבו אנו מחזיקים, לכיוון האינטרסנטי שלנו. כל אחד מהצדדים לסכסוך רואה תמונה שונה של העימות ושל הסיכויים לפתור אותו. במילים אחרות, כל אחד מהצדדים, נוטה להתבונן באירוע ולפרש אותו דרך משקפיו הוא, על פי נקודת מבטו הסובייקטיבית, בהתאם לתפיסותיו, אמונותיו, ניסיונו, רגשותיו ודעותיו הוא.
מצבי קונפליקט בינאישיים מלווים את חיינו במסגרות שונות, ביחסי עבודה, ביחסים זוגיים, בין הורים לילדים, בניהול עסקים, במסגרות חינוכיות בין מורים לתלמידים ועוד. למעשה, חיינו רצופים קונפליקטים שחלקם אף הופכים לסכסוכים ולמחלוקות של ממש. מציאות לא רצויה מולידה, לעיתים, חוסר נוחות, כאב, כעס ומצוקה. ערעור זה של ההומיאוסטזיס שלנו, מניע אותנו לפעול, לעשות ולנסות לשנות. פעמים אנו נוטים להשקיע אנרגיות רבות בכעס, בנקמה, בתיקון הזולת או במאבק כוחני, הכל כדי להוכיח את צדקת דרכנו. למאבק יש רווחים, לעיתים "מנצחים", אבל לצד הרווח מטעמו של הניצחון, קיים ההפסד. 
וכמאמר רבי שלמה אבן גבירול "אחרית כל קטטה - חרטה, ואחרית כל ענווה – שלום" 
פטרושקה קלארקסון (1999) בוחנת בצורה מעמיקה תופעה מעניינת שבה אנו פוגשים כחלק מהחסמים של הבאים לחדר הגישור אשר אקרא לה "חבלי אכילס" . 
האלה תאטיס נישאה למלך פאלאוס במקום לזיאוס מלך האלים היווניים, נולד לה בן בשם אכילס, והיא ביקשה מזאוס שאכילס בנה יזכה לחיי נצח ולעולם לא יוכלו לפגוע בו (משאלת לב של כל הורה) היא נדרשה לטבול אותו בנהר החיים שהוא הנהר "סטיבס" אחד מתשעת הנהרות שהם נהרות האלמוות.
היא אחזה בשתי אצבעותיה בעקביו של אכילס וטבלה אותו, ואכן הפך אכילס חסין מפני כל פגיעה פרט לאותה נקודת אחיזה שתאטיס אימו אחזה בו – בעקביו. פגיעה באותן נקודות בעקביו תוכל להפיל ולנצח את אכילס הגיבור.
לבני האדם באשר הם יש נקודה רגישה שאם נפגע בה, נערער את יציבותם הנפשית. ברוב המקרים נקודה זאת היא ייחודית ואינדיבידואלית והיא כנראה נקודת האכילס של אותו אדם אשר נפגוש בה בדמות של ערך, לעיתים חסך ,תפיסה - חינוך, תרבות.
זיהוי זה מלמד שכדי שנוכל לאפשר למגושר להתבונן בנבכי עצמו עלינו לזהות את סיפורו, מה האירוע שייצר את סיפורו ומה חוסם ומערער אותו.
לפיכך מציע הגישור שפה אלטרנטיבית להתנהלות בעת סכסוך בין בני אדם, שפה שנותנת מקום לסיפורים, לחסמים, מכירה מתבוננת ומעצימה את האדם כדי שיוכל להתגבר עליהם. 
בעת סכסוך עומדות בפנינו מספר אופציות להתמודדות: אנו יכולים לקטר, אנו יכולים לשבור את הכלים, להפגין כוח ולהילחם על צדקת דרכנו, אך אנו יכולים גם להכיר במציאות, להתבונן בה באופן ריאלי ולחשוב כיצד ניתן להתמודד עימה כפי שהיא, בהבנה שלא נוכל בהכרח לשנות את הפרטנר שלנו או את נסיבות החיים אליהן נקלענו. השינוי שנוכל ללמוד לעשות הוא שינוי של הראייה שלנו, כלומר של הפרשנות שלנו למציאות ואולי נוכל לבחור במשותף סיפור הוגן עבור שנינו .

כאנשים, חשוב לנו להרגיש טוב ואנו מוכנים לעשות הרבה מאוד כדי לחוות תחושה משמעותית, כולל לכבול את עצמנו לאמת שלנו שתאפשר לנו את החוויה וההכרה שאנו בסדר, ניתן להבחין בתופעה ההולכת וגוברת של פרטים בסביבה החברתית הזועקים "מגיע לי", "הוא לא בסדר", "הוא לא מנהל טוב", "הוא לא", " הם לא", זוהי תופעה של רדיפה אחרי הרגשת ה"בסדר" במקום חיים של להיות בסדר, בהשלכה על הזולת משל "הפוסל, במומו פוסל" , כי הפיכת האחר ל"לא בסדר" תגרום לי תחושה שאני "בסדר". אנו טועים לחשוב שקבלת אחריות על הזולת ושליטה במאורעות תוביל אותנו לאיזון פנימי כשבעצם אלה הם רק קביים לא יציבות כי אותו פגם שכל כך בולט אצל חברינו קיים גם אצלנו ,ולכן עלינו להביט פנימה ולזהות את החיסרון כי רק על ידי תיקונו נוכל לצמוח. על כך אמר הבעש"ט כי אדם הנקי לחלוטין מכל פגם וחטא, לא היה פוגש את עצמו בשום מקום בעולם, הוא לא היה רואה דבר בזולתו, ולכן לא מתקן דבר בעצמו . 
בסיטואציית הגישור נמצא את המגושר כמו את עצמנו ברדיפה מתמדת אחרי מקורות איזון אמיתיים ומדומים. המגושר זקוק מאיתנו להבנה, העצמה, הכלה וקבלה שיאפשרו לו באמצעות כלים כנים כדוגמת שאלות מעצימות ומכבדות, ניסוח מחדש, משחק תפקידים ומשחק בין קולות התבוננות פנימה אל עצמו ולא על פצעיו ובחירה.
בגישור בין חברה לעובד סרב המעביד לפצות את העובד והעובד סרב לוותר על הפיצוי, במהלך התהליך הסכימו שני הצדדים לתרום כפול מסכום המחלוקת לאחד מבתי החולים.
המגשר חיזק את בחירתם ותוך כדי כך הקשה ושאל את המעביד והעובד, כל אחד בתורו:

אם היית נענה לעובד/מעביד מה זה היה אומר עליך?
המעביד ענה: "זה אומר שאם אשלם אז אני מודה שלא הייתי בסדר, ואני הייתי בסדר, הראש שלו [של העובד] לא היה בעבודה, הוא אחר כל יום ... וממשיך "ואני חונכתי על יושרה" וכו'

העובד מצידו סיפר: " אם אני מוותר זה אומר שאני מסכים שאני עובד לא טוב... בשעה שלא נתנו לי הזדמנות להראות את יכולותיי ופיטרו אותי שבועיים לאחר הולדת בני". 
המעביד שמע שהדרישה לפיצוי אינה נגדו, כן שמע שיש דרכים שונות להרגיש בסדר ולבטא יושרה.
העובד שמע,שהמעביד לא פעל באופן אישי נגדו, אלא מערכיו שלו.
כלומר אני מפרש את המציאות בדרך שתאפשר לי להרגיש טוב עם עצמי גם אם כתוצאה מכך אני מתעלם ממציאותו של הזולת והופך אותו ל"לא בסדר".
המודעות לכך שיש לנו בחירה חופשית וממנה נובעת האפשרות לעשייה מקדמת משחררת אותנו מכבלי האמת, אך מאפשרת לנו חיים יותר משמעותיים.

שפת הגישור- שפת השלום
ראשיתו של השלום כערך ליישוב מחלוקת בולט כבר בימי בראשית כאשר התגלתה מחלוקת בין רועי הצאן של לוט לבין רועי הצאן של אברהם אבינו. אברהם היה רודף שלום והציע ללוט: "אל נא תהי מריבה ביני ובינך...הלא כל הארץ לפניך, הפרד נא מעלי...ויסע לוט מקדם, ויפרדו איש מעל אחיו". 
תפיסת השלום כערך ביישוב מחלוקת היא תפיסה המנחה כל דיין במשפט העברי. כל עוד האמת אינה ברורה לדיין מוטל עליו להקדים פשרה לדין . היסוד לתפיסה זו הוא שהכרעה מוסכמת עדיפה לעולם ומעלת הפשרה היא בהיותה תהליך הטומן בחובו יסודות לשלום והשלמה ממנו יוצאים שני הצדדים כשאין הם טוענים עוד איש כלפי אחיו.
המשך התפתחות תפיסת השלום כראשית גישת הגישור לבר מפישורית , נטבעה בספר ויקרא כאשר מוטלת על ישראל מצוות "ואהבת לרעך כמוך". מצווה זו נגזרת מתוך הכלל שמה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. ממצוות אלה נגזרת למעשה התורה כולה, וזאת נוכל ללמוד מן המקרה הבא:
"מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי. אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבניין שבידו. בא לפני הלל-גיירה. אמר לו- דעלק סני לחברך לא תעביד (מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך) זו כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור (השאר הוא פירוש של פסוק זה, לך ולמד). 
המהר"ל בספרו נתיבות עולם 'נתיב אהבת הרע' מסביר את חשיבות העניין בכך שהאדם נברא 'בצלם אלוקים' וכאשר אנו אוהבים זה את זה ומכבדים זה את זה הרי זה משום שאנו רואים באדם את נשמתו האלוקית, ולא בשל האינטרס שאנו עשויים למצוא בו.
המגשר הראשון בשפת גישור זו של ואהבת לרעך כמוך היה אהרון הכהן שהיה משבעת הרועים של עמנו, ועל כך אומר הלל: "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" . אהרון הכהן פעל ממקום של חסד - לפעול לטובת הזולת, אפילו אם הוא במצב של מריבה וכבול בכבלי קנאה ,כעס, זעם, אהבה, רדיפה וכו' בהבנה שכדי לחלצו ממצב זה צריך לרדת לדרגתו ואפילו לשנות מן האמת הצרופה, אם וכאשר הדבר נדרש.

וכך סיפרו שהיו שני אנשים שרבו זה עם זה, היה הולך אהרן ויושב לו אצל אחד מהם ואומר לו: "ראיתי את חבריך פלוני, מטרף את לבו ובוכה בדמעות שליש ואומר: 'אוי לי שכך אמרתי לחברי, היאך אשא את עיני למולו ואראהו, בושתי וגם נכלמתי שאני הוא שחטאתי לו'", ויושב אהרן ומדבר על לבו, עד שמסיר קנאה וכעס מלבו. ולאחר מכן היה אהרן הולך ויושב אצל השני, ומדבר על לבו כאמור עד שמסיר קנאה מלבו. לימים היו נפגשים זה בזה והיו מנשקים זה לזה ועושים שלום ביניהם. וכיוצא בזה היה עושה במריבה שבין בעל לאשתו.

כאנקדוטה על הגשמת יסוד מצוות "ואהבת לרעך כמוך", סיפר זקן אחד – "אבי עליו השלום, היה סוחר. פעם הפסיד ופעם היה מרוויח. כשהיה מרוויח היה מקפיד לבקש מאימא שתדליק ליום שבת ויום טוב נרות קטנים. כשהיה מפסיד היה מבקש ממנה להדליק נרות גדולים.
לא הבנתי את ההיגיון בכך ואמרתי לו - אבא הכול צריך להיות הפוך, כשאתה מרוויח יש להדליק נרות גדולים וכשאתה מפסיד ההיגיון אומר שיש להדליק נרות קטנים. לא, הסביר לי אבא, הכול נעשה כך בשל "ואהבת לרעך כמוך", כלומר כשאני מרוויח ואני שרוי בשמחה רציתי שהשכנים יראו את הנרות הקטנים ויסיקו מכך שמצבי לא כל כך טוב ויבינו שעסקי רעים וישמחו אף הם כמוני, וכשעסקי היו רעים הדלקתי נרות גדולים ושכני הבינו מכך שעסקי טובים ונעשו עצובים אף הם. כך יצא שהרגשות של כולנו היו דומים זה לזה. בבחינת "ואהבת לרעך כמוך"


"והאמת והשלום-אהבו"
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
"על שלושה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום .שנאמר, אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" 
בספרו "משחק ומציאות", מבהיר וינקוט (1995) את חשיבותה של הסביבה להתפתחות והתנהלות הפרט באומרו כי בתחילת דרכו של הילד האם היא האחראית על כך שבינה לתינוקה יתקיים מרחב פוטנציאלי, בהמשך על הסביבה לספק לילד צורך חיוני זה. סביבה כזו קרויה בפיו: "סביבה מאפשרת" - מונח המבהיר את אחריותה העמוקה של הסביבה כלפי הפרטים בה.
סביבה מאפשרת, מתאפשרת בין היתר כאשר מתקיים דיאלוג מעצים ונטול שיפוט בין בני אדם. דיאלוג המתנהל מתוך אהבת האדם מאפשר למידה ורכישת תובנות שלא היו למגושרים קודם ההליך והודות לכך מתאפשרת הבנה חדשה, משותפת שתאפשר לכל אחד מהצדדים לעשות את הבחירה שלו ממקום רואה ומועצם.

פרום מאמין כי חברה מעודדת ומבטיחה ביטחון, צדק וחופש יכולה להוביל לאהבת החיים ולפעילות יוצרת של הפרט. התנאי החשוב ביותר להתפתחות חיובית זו היא הימצאותה של הידברות בלא הטפה, במחוות יותר מאשר ברעיונות, בצליל הדיבור יותר מאשר במילים. חום וחיבה , חופש, היעדר איומים, דוגמה אישית, עידוד והעצמה יובילו ליחסי אנוש חיוביים. אין להטיף או להכריח אל הטוב או כדברי מרטין בובר - "אם תכריח את התלמיד לעשות את הטוב, תשניא עליו את הטוב" .

גישה זו ראשיתה בתפיסת תפקידו של המגשר אשר מגיע לחדר הגישור ללא אג'נדה פרטית או התנשאות, מתוך שמחה, ענווה, אהבה ורצון לעזרה, מתוך נכונות להכיל ולהבין סיפור כצורך ללא שיפוט וללא מורא, המגשר יעסוק בזיהוי הצורך בגישור, זיהוי הסיפור (הנרטיב), זיהוי האינטרס, זיהוי החסמים (שלו ושל המגושר), זיהוי הצרכים מהמגשר, בחירת העיתוי, שלבי התהליך והכלים המתאימים להם וכל זאת תוך שימוש בדרך ביטוי-שפת הגישור הכוללת מרכיבים כמודלינג, שיקוף, שאלות, העצמה, ניסוח מחדש, שתיקה, היזון חוזר, משחק תפקידים, היפותזות, סיפורים ופרובוקציות. זוהי שפת השלום, האמפתיה המאפשרת לקיחת אחריות ובחירה. 
"הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נידון והכל לפי רוב המעשה"

אם נאמין שבכוחנו לראות את האחר בלי לאבד את עצמנו, אם נאמין במענה אוהב, רך, מעודן, מכיר, מוקיר ומאפשר, אם נאמין ששופט יש רק למעלה, אם נאמין שבחירה בטוב היא מקור האיזון של נשמתנו, אם נשכיל לזהות משבר כמשבר ולא כמשהו נגדנו, אם נאמין שבכוחנו לראות את האחר באותה אהבה כמו שהיינו רוצים שיראו אותנו הרי שהגשמנו את שפת הגישור, ובכך נבנה בכוחנו אנו את חברתנו ואת עמנו


מעגל הגישור כמעגל החיים
"לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים

עת ללדת ואת למות

עת לטעת ועת לעקור נטוע

עת לבכות ועת לשחוק

עת ספוד ועת רקוד

עת לחבוק ועת לרחוק מחבק

עת לקרוע ועת לתפור

עת לאהוב ועת לשנוא

עת מלחמה ועת שלום…"

 

ברכה לשנה קסומה מתוקה ושלמה לכל בית ישראל 

חנן הוא מבכירי מדריכי הגישור בגומא. חנן גם מרכז את תחום הגישור המשפחתי. המאמר המקורי פורסם עם מראי מקום מכתבי הקודש ומקורות אקדמיים - למאמר המלא ניתן לפנות לגב' לירון אליצור, מנהלת הלקוחות של גומא 1-800-366-116

תודה מכל לב ל"גומא" על שאפשרה לי באופן אישי לקחת חלק בעשייה האין סופית במיסוד והטמעת שפה פורצת דרך זו מהלכה למעשה .

עריכת לשון ; הגברת אתי סהר 
עריכה אקדמית ; ד"ר אפרת ויגננסקי
עו"ס מיכל אדד