כניסת מאמני ומגשרי גומא
שם משתמש:   
סיסמא:
חייגו עכשיו: 1-800-366-116
מרכז תוכן       
גומא - מרכז גישור ואימון אישי - מרכז תוכן
 

אחרי החגים – על כוחה של שתיקה, על כוחם של הפסקות

דניאל בר פוירשטיין, מגשר הוליסטי ומטפל / 2015-10-15

ההזמנה שלי במאמר קצר זה היא כאמור לראות מה היתרונות של ההפסקה. של השתיקה.

ישנה איזו אנחת רווחה בסיסית המושמעת בתקופה זו, לאחר שכל חגי תשרי הסתיימו להם, לאחר החופש הגדול (הגדול !) וסופסוף יש איזו תקופה רצופה יחסית, עד חנוכה. ומשם דרך פורים, עד פסח, ואז שבועות, ולג בעומר ויום העצמאות . לא נותנים לנשום !

תנו לעבוד !

בשקט.

חשבתי מה לכתוב, כי סה"כ אני די נהנה בכל החופשות האלה. אבל מזהה גם בעצמי את התסכול שמצטבר לפעמים, מהצורך הכמעט מלאכותי להפסיק, לעצור תהליכים באמצע, להיות שעות ארוכות בבית ועם המשפחה (טוב, פה אין תסכול, רגע – ניב, תעזוב לי את המחשב אני באמצע לכתוב מאמר ץץץץץץץץץץץץץץץחחחחחחחח סליחה, חזרתי אליכם).

אז אני רוצה לנצל את ההזדמנות שיש פה שקט (השעה חמש בבוקר) ולהתמקד רגע בהפסקות ובשתיקות.

באוטומט שלי, אני רוצה לעשות. לפעול. לדבר להסביר. כשאני מגשר – חשוב לי לשאול, לנסח מחדש, לשקף, לערוך בוחן מציאות, לעשות משחק תפקידים, סיעור מוחות, לברר, להציג את הדברים, לקיים סמולטוק, להתעניין, להעצים ועוד ועוד פעולות שנמצאות בארגז הכלים שלנו.

וזה טבעי. להיות אקטיבי. לרצות לעשות שינוי במציאות , בשביל זה הגיעו אלינו.

ומה שלפעמים פחות בא טבעי, זה לשתוק,לעצור. לנשום.

 כי ישנה אשליה שכמה שאעשה יותר ככה יקרה יותר. שככל שאהיה אקטיבי יותר כך הכל יסתדר מהר יותר. כך האנשים שמולי יבינו מהר יותר – את הטעות שלהם/ את מה שהם צריכים לעשות/ את מה שהאחר מרגיש/ את מה שהחוק אומר/ את הסיכויים שלהם את הסיכונים שלהם/את/את /ואת.

וההצעה שלי היא הפוכה.

ההצעה שלי היא, שלשתיקות ולמרווחים שבין לבין יש כח גדול יותר ממה שבינהם.

דמיינו רגע סיטואציה. אתם עולים על מונית, או מעלים מישהו טרמפ לאוטו שלכם. ועכשיו יש שתיקה. מכירים את הרגע המעיק הזה של השתיקה ? את הניסיון הזה לפוגג את השתיקה. איך אתם מרגישים כשיש את השתיקה הזו ?

יש גורו אחד, לא חשוב שמו, שמישהי שהיתה אצלו סיפרה לי שבמשך שעות על שעות, הוא יושב מול האדם שאיתו הוא בסשן, או מול קהל התלמידים שבא ללמוד אצלו, ושותק.

וסיפרה לי אותה אחת, שהשתיקות האלו זה אחד הדברים הכי מפעילים שהיא חוותה בחייה. שהשתיקות האלה חוללו בה תמורות מפליגות. לא תמיד נעימות ומייצבות. אבל טרנספורמציה אמיתית. כמו בויפאסנה. שהשתיקה של כמה ימים מעלה את כל הקולות הפנימיים. את כל הרעשים הפנימיים. וכולם עולים כדי להתנקות.

(האמת, שעוד לא הלכתי לויפאסנה. פשוט אשתי אמרה לי שאם אני רוצה ללכת לסדנא עדיף שאלך לסדנא שבה מלמדים לדבר יותר ולא לשתוק יותר)

התמורות הגדולות יותר שחוויתי בגישורים שגישרתי נבעו פעמים רבות לא ממה שאמרתי, אלא מההפסקות שיצרתי. ואתן כמה דוגמאות.

פעם, אני זוכר שהיה ככה מהלך מאד יפה. אינטנסיבי אבל יפה. ומצד שני הרגשתי שהשלפוחית תיכף מתפוצצת לה. התנצלתי בחוסר נעימות לקטוע את המהלכים היפים, והלכתי לי לשירותים. בהתחלה הלכתי במהירות מתוך אשמה מסוימת. אבל אז תוך כדי, התמסרתי לרגע הזה של ההפסקה. וממש הרגשתי פתאום, איך ההליכה הזו שחררה אותי (גם פיזית כמובן J ) ואיפשרה להשראה חדשה לבא. כשחזרתי לחדר שיניתי הכל, והגישור התרומם לו.

במקרה אחר, שני הצדדים עשו עבודה מדהימה, באמת. אבל כמו שקורה לא מעט, התקוטטו בינהם הצדדים על סכום ממש זניח. הכל היה כמעט סגור חוץ מההסכמה על הסכום הזניח.

אני זוכר את עצמי באותו רגע, מציג בפניהם את האלטרנטיבות השונות הקיימות עבורם עכשיו (בימ"ש, הסכם עכשיו כזה, הסכם עכשיו אחר, הפסקה וכו) וחשוב מזה – נשענתי אחורה לאחר שסיימתי את דברי הקצרים ונשמתי לי.

ושתקתי.

התבוננתי בהם.

וממש תוך כמה דקות הם סיימו את המחלוקת בינהם בהסכמה.

כי מה קרה שם ? מה קרה במרווחים הללו.

השתיקה במקרה הראשון איפשרה להשראה שלי להגיע. כי כל הפעולות שעשיתי, לא איפשרו לי רגע להקשיב להשראה שכמו התדפקה לי על הדלת.

ובמקרה השני, השתיקה שלי, הפעולה האינטנסיבית שלי שהופסקה על ידי השתיקה שלי – איפשרה לצדדים לקחת אחריות על התהליך ולחשוב מה הם עושים עכשיו.

הרבה פעמים כשאני מזהה מהלך עקר בגישור, כלומר מהלך מצויין לפעמים, אבל שככל שאני מפעיל אותו עוד ועוד הוא לאו דוקא עושה את שלו – אני משחרר את האנשים לדרכם. שולח אותם הביתה. לשתיקה שלהם. והרבה פעמים ,עצם היציאה מההליך , ההפסקה מחוללת בצדדים את התמורה הגדולה ביותר.

איך זה קורה ?

האמת שזה קשור גם לפיסיקה. היתה לי שיחה מעניינת עם איש מרתק שיש לו תעשיה שלמה של ננו טכנולגיה. והוא התעניין בטיפולים שאני עושה בתטא הילינג ובשיטות אחרות. והוא שאל – אבל איך זה עובד ? אתה יודע יותר טוב ממני איך זה עובד, השבתי לו.

הרי אתה יותר מכולנו, הוספתי, יודע ממה אנחנו מורכבים. שלפי התפיסה הפיסיקלית גופנו הנתפס כמוצק מכיל 95% חלל. שהמרווח הפנוי שבין האטומים שבתוכינו תופס את מרבית שטח הפנים שלנו. וזו אמת מטלטלת מעט.

השתיקה וההפסקה מאפשרות להשראה להגיע.

גם אלי כמגשר או כמטפל, וחשוב מזה – לצד השני.