כניסת מאמני ומגשרי גומא
שם משתמש:   
סיסמא:
חייגו עכשיו: 1-800-366-116
מרכז תוכן       
גומא - מרכז גישור ואימון אישי - מרכז תוכן
 

התנגדויות בגישור

עו"ד יוני נפתלי - מגשר ומנחה קורסי גישור ופרקטיקום / 2015-01-29

 

התנגדויות[1] בגישור

מאת עו"ד יונתן נפתלי, מגשר

 

1. התנגדות מהי

אחד הנושאים המרכזיים בהם עוסק המגשר במהלך הגישור הינו טיפול בהתנגדויות המגושרים. כל אימת שיש פער בין היכולת של האדם, האמיתית או הנתפסת על ידו, לבין דרישות המציאות- תתרחש התנגדות.

התנגדות היא מצב בו מפעיל האדם מערך של הגנה כדי להגן על עצמו מפני איום. ההתנגדות תבוא לידי ביטוי בהערכה שיש איום, ברגש של חרדה מפניו, בחוויה פיזית של איום וסכנה ובהתנהגות שנועדה להדוף את הסכנה. ההתנגדות מבטאת אי הסכמה, אי שביעות רצון או חוסר נכונות של צד לגישור, המופנים כלפי הצד השני, כנגד ההצעות המועלות בחדר הגישור, כנגד התהליך או כנגד המגשר.

 

 

ההתנגדות היא מבורכת במובן הזה שעדיין אין יאוש אלא יש מאבק ויש החצנה שלו. המאבק של המגושר מהווה ביטוי לרצונותיו ולאמונתו שעדיין ניתן להשיג את מבוקשו בגישור. לפיכך, ביטויי ההתנגדות הם גם טבעיים וגם מבורכים. על כל פנים, הם עדיפים על פני יאוש ואדישות.

יתרה מכך, עוצמת וסוג ההתנגדות יכולים להוות סמן למגשר כיצד לנווט את ספינת הגישור. לעתים, עוצמת ההתנגדות מתגברת כאשר מגיעים לדברים החשובים באמת, כאשר נחשף היבט אנושי או משמעותי יותר או לפני שבירה וגם כמבוא למחוות פיוס. כל זה מהווה מידע חשוב בניהול הגישור.

 

2.ביטויי ההתנגדות בגישור

 

התנגדויות המגושר לצד השני ולנושאי הדיון, יכולים לבוא לידי ביטוי, בין היתר, בהטחת האשמות ועלבונות כלפי הצד השני, בהתעלמות ממנו או בשתיקה, בהפרעות והערות ציניות, בהשתלטות על השיחה, בנסיגה ממו"מ משתף שכבר החל - לעימות, בהעלאת נושאים חדשים, בחוסר יכולת לעבור משיחה על אירועי העבר לשיחה על אינטרסים, בהימנעות מחשיפת מידע, בהימנעות מלעסוק בפתרונות, בהתעקשות על הוספת/תיקון, מחיקת סעיפים שונים בהסכם, בקושי לבחור בין חלופות, בפתיחת נושאים שכבר הוסכמו בין הצדדים ועוד.

התנגדות יכולה להתבטא בטקטיקות של הסחת דעת שמטרתן להתרחק מהכאב, מהקושי או מהצורך לקבל החלטות, כגון שיחה על נושאים נעימים בלבד, התמקדות בפרטים שוליים, בריחה לעיון במסמכים או לטענות משפטיות ועוד.

התנגדות להליך, תתבטא גם בתופעות כגון איחורים, ביטול או דחיית פגישות, הטלת מגבלות זמן ומקום קשות, כגון הודעה בתחילת הפגישה: "אני חייב לסיים תוך 20 דקות", התנגדות לקיום פגישות נפרדות/משותפות, לנוכחות גורם נוסף מטעם הצד השני, לחוות דעת מומחה, לאיום בהפסקת ההליך, לנקיטת סחבת בהחזרת טיוטות ההסכם, ל"אי זמינות" בין פגישה לפגישה, להיתלות בגורם אחר המונע הסכם כגון: "עורך הדין שלי אינו מסכים", "אישתי לא מוכנה לשמוע על כך", לנקיטת הליכים חד צדדיים כגון פתיחת תיק בערכאה משפטית, נקיטה בהליכים כגון עיקולים, משיכת כספים מחשבונות משותפים ועוד.

יתכן שההתנגדות תתבטא בתגובות הנראות לא מתאימות ולא פרופורציוניות למציאות אובייקטיבית מסויימת, כמו למשל פרץ של הערות ציניות, כשכבר נראה שהצדדים מבינים ומקבלים האחד את השני או ביטויי יאוש, למרות שנראה שהצדדים מתקדמים יפה בגיבוש פתרונות. בקצרה, אי הלימה בין התנהגות מגושר לבין ההתרחשות בחדר הגישור היא לעתים רמז להתנגדות חבויה למתרחש בגישור. 

 

מבחינת התנגדות למגשר, יתכנו מאבקי כוח ושליטה, ניסיון לבנות קואליציות עם המגשר השני, התפרצויות, הבעת זלזול וספק בכישורי המגשר, הטלת ספק בנייטרליות, העדר הקשבה, התעלמות ועוד.

 

ההתנגדות תבוא לידי ביטוי באופן מילולי ו/או בשפת הגוף. מוצע לא להעריך כל קושי או תגובה של אי הסכמה כביטוי להתנגדות. צריך צירוף של כמה אמירות/התנהגויות וכן הישנות של ביטויי התנגדות כדי לומר שהמגושר אכן נמצא במצב של התנגדות.

 

 

 

3.שלבי ההתמודדות עם התנגדות

1. זיהוי- זהה סימפטומים שונים המעידים על מצב של התנגדות מצד המגושר.

 

 

2. התרחקות- התרחקות משמעה, לזכור שההתנגדות אינה מופנית כנגדך אישיותך- המגשר, גם אם היא מוטחת לכיוונך. כדי להתרחק הימנע מתגובת מגננה/מתקפה ומכניסה לעימות עם המגושר. וותר על ניסיון לחנך, להטיף או לאלף את המתנגד. התרחקות משמעה שאתה נישאר, מאוזן, רגוע ונייטרלי.

 

 3. הכלה- הכלה משמעה, שאתה מספיק ריק ובעל עוצמה, כך שההתנגדות לא תערער אותך ולא תנהל אותך אלא תהיה עוד רכיב בהתרחשות עליו אתה מתבונן בסקרנות.

 

4.  עיבוד-  עיבוד משמעו שאתה חושב:

  • למה מתרחשת כרגע התנגדות,- מה המקור שלה, פנימי למגושר, או תלוי הליך/פעילות שלך והאם היא רציונאלית או רגשית או שילוב. 

  • מה הרווחים מההתנגדות עבור המגושר- כגון, הוא מעורב ונוכח, הוא אכפתי, הוא לוקח אחריות, הוא מרגיש מספיק נוח כדי לבטא תחושות, וחששות אותנטיים. הוא מסמן על ידי ההתנגדות שהתקרבנו לדברים החשובים, שהוא זקוק לך כמגשר, הוא גורם לצד השני לראות אותו ולהעריך אותו אחרת.

  • מה נזקי ההתנגדות, עבור המגושר המתנגד, המגושר השני, היכולת שלך להמשיך לנהל את הגישור. כגון, ההתנגדות גורמת למגושר שלא לראות את המציאות, הוא מטפס על סולמות שיתקשה לרדת מהם, הוא מפחיד/משתק/מתסכל את הצד השני. הוא יוצר כאוס המשתק אותך כמגשר.

    5. החלטה האם וכיצד לפעול- שקול את התועלות והנזקים מההתנגדות, חשוב האם לחקור באופן סקרני את ההתנגדות בגלוי, על ידי שאלות עליה, על ידי ניסוח גורמים אפשריים להיווצרותה או להתעלם ממנה כעת. לעתים עדיף לא להפנות את תשומת הלב להתנגדות באופן גלוי אלא פשוט לנקוט בפעולות, כמתואר להלן ולראות האם ההתנגדות פוחתת או נעלמת.

    6. פעולה/התעלמות- בהתאם להחלטות האמורות, ותוך שיקול מתמיד של אפקט הפעולות, וגורמים נוספים בחדר, כגון זמן, יכולות/צרכי הצד השני ועוד.

     

 

4. הסיבות להתנגדויות מצד המגושר ואופן ההתמודדות עימן

הסיבות להיווצרות התנגדויות בגישור ניתנות למיון לפי גורמים רגשיים או רציונאליים ולפי גורמים תלויי מגושר או תלויי תהליך ומגשר. המיון ישפיע מצידו על ההתמודדות עם ההתננגדות.

אחד הגורמים המרכזיים להתנגדות בגישור נובעת מהחשש מפני שינוי. החשש משינוי מושפע גם מגורמים רגשיים וגם מגורמים רציונאליים והינו גם תלוי הליך וגם תלוי מגושר. לכן וגם לאור מרכזיות השינוי הטמון בגישור, אעסוק בהרחבה בחשש משינוי כמקור להתנגדות.

 

גורמי ההתנגדות לשינוי

גורמים רגשיים

גורמים תלויי מגושר

קונפליקט פנימי

חוסר יכולת להתמודד עם כאב

הכחשת הקונפליקט

חוסר וודאות ושליטה

מלכודת רגשית

התנגדות כתוצאה מפגיעה בצרכים

ההתנגדות מפני שינוי

 

גורם חיצוני כמקור להתנגדות

גורמים תלויי הליך ומגשר

אי בחירה אמיתית בהליך

אי היכרות עם ההליך

חשש מתוצאות ההליך

חשש מכפיית הסכמה

חשש מהצפוי בהליך עצמו

התנגדות למגשר ולעשייתו

פגיעה בצרכים מהתהליך

ההתנגדות מפני שינוי

התנגדות כתוצאה מהקצאת משאבים

גורמים רציונאליים

התנגדות כתוצאה מהקצאת משאבים

התנגדות מפני שינוי

גורם חיצוני כמקור להתנגדות

תפיסת הליך חלופי כבעל יתרונות

עיתוי/פורום בלתי הולמים

טקטיקה במשא ומתן

 

 

5.  ההתנגדות מפני שינוי

חלק ניכר מההתנגדויות בגישור הן מפני שינוי.

 

1.  מהו שינוי?

ישנם כמה קריטריונים, אשר רק כשכולם מתקיימים אפשר לכנות תהליך מסוים כשינוי[2]:

1.          המצב החדש אינו תולדה טבעית והדרגתית של חלוף הזמן.

2.          מצב זה או מצב דומה לו לא היה שכיח ושיגרתי בעבר הקרוב. מן הבחינה הפסיכולוגית זו חוויה חדשה וראשונית.

3.          ההבדל בין מה שהתרחש עד מועד השינוי ובין מה שמתרחש עם השינוי הוא ניכר, משמעותי ונקלט באמצעות חושיו של האדם.

 4.         המצב החדש רלוונטי לחייו של הפרט ובעל השפעה ישירה או אפשרית עליהם והאדם יכול להגדירו כחשוב, כבעל משמעות.

 

2. שלושת רבדי השינויים:

 

  1. תמורות חיצוניות שמחייבות את הפרט לשינויים פנימיים- כגון שינוי השותף לעבודה, שינוי מצב כלכלי עקב משבר כללי בחברה, שינוי עקב חקיקה או החלטה של גום שיפוטי המשנה את מצב המגושר ועוד.

    2.          תמורות אישיות

    אלו הם שינויים המתחוללים אצל האדם עצמו. שינויים בתפיסותיו, ברגשותיו ובהתנהגותו. בשינויים מסוג זה נכלל גם החינוך בבית הספר או הצבא ופרסומות. הפרט לומד במסגרות אלו מיומנויות חדשות; הוא מתחנך לחשוב אחרת, להאמין במה שלא האמין קודם או להעמיק את אמונתו במה שהאמין. בגישור, יתכן שמדובר בשינוי בתפיסת העצמי- פתאום מתברר למגושר שהוא מסוגל להילחם על דעתו והא מעריך את עצמו יותר או שהוא מבין פתאום עד כמה הוא תלוי בצד השני. השינוי יכל להיות ביחס כלפי הצד השני או כלפי מציאות מסויימת. הצד השני הופך משטן לאדם, מסחטן למישהו בעל צורך לגיטימי או מנדיב לאכזר. יתכן שהתפיסה של המציאות תשתנה- מעולם ברור ודאי ומאורגן לעולם כאוטי או מעולם מתעלם וקר למקום שבו יש עוד אנשים ויש בו הרבה הזדמנויות ותקווה.

     

    3.          מעברים – תמורות בסביבה הקרובה למגושר

    שינויים אישיים שלעתים קרובות נכפים על המגושר, כמו שינוי במקום העבודה או בסטטוס בעבודה, שינוי ברמת החיים עקב גירושין או פיטורין שיניו במקום המגורים או בסטטוס המגורים- משותף מלא ובן זוג לשותף כלכלי בלבד במשק, שינוי הסטטוס המשפחתי – נישואין, הורות, גירושין, פרידה, מוות של קרוב, עזיבת הילדים את הבית וכדומה. 

     

    כל סוגי התמורות מאלצים את המגושר להתמודד עם השינוי. בעקבות ההסתגלות מתחוללת תמורה קבועה באורח החיים של הפרט: בראש ובראשונה בהתנהגותו, אך גם בתפיסותיו, ברגשותיו, בעמדותיו, בערכיו ובאמונותיו.

     

    בהליך הגישור מתחוללים שינויים מכל הסוגים. המגושר צפוי ולעתים מצופה ממנו במהלך הגישור לעבור שינוי פנימי מסוים בתחום הכספי, הרגשי, הסביבתי. כמו כן בהליך הגישור ישנם היבטים חינוכיים- הדורשים מהמגושר שינויי גישה כלפי יריבו, התנהגות אחרת כגון הקשבה, התנהגות לפי כללי המשחק של הגישור ועוד. ולבסוף תוצאות הגישור מזמנות לעתים מעברים או שהסיכסוך נובע כתוצאה ממעבר ומהווה מסלול להסתגלות עם מציאות חדשה.

    מובן כי כאשר השינוי המתבקש הוא רב יותר ובכמה רבדים, ההתנגדות לו תהיה עזה יותר. 

 
3. סוגי שינוי-  קוגניטיבי, רגשי, התנהגותי[3]

 

השינויים הפנימיים יכולים להתחולל באחד או יותר ממרכיבי ההוויה : המרכיב הקוגניטיבי, המרכיב הרגשי והמרכיב ההתנהגותי.

 

המרכיב הקוגניטיבי מתייחס לתפיסות, לאמונות, לדעות, לתהליכי חשיבה, לשיפוטים ולהערכות (של שווי, של יופי, של כדאיות, וכו'). כשהמגושר משנה את דעתו על המגושר השני ומעריך כעת יותר את כישוריו, הוא עובר תהליך של שינוי תפיסתי.

 

המרכיב הרגשי הוא אוסף הרגשות, התחושות ומצבי הרוח שהאדם חווה. אלו יכולים להיות מכוונים כלפי עצמו, כלפי בני אדם אחרים או כלפי אובייקטים כמו מוצרים או רעיונות. ובגישור- מעבר ממצב רוח של כעס למצב רוח של השלמה וקבלה, היפוך מרגש שלילי כלפי אחר לרגש חיובי, וכן הערכה שלילית כלפי פתרון המוצע על ידי הצד השני לגישור ההופך להערכה חיובית.

 

המרכיב ההתנהגותי הוא הגלוי ביותר. מדובר בתגובות בלתי מילוליות כגון תנועות ידיים והבעות פנים אך גם בקבלת החלטות. קבלת החלטה, למשל, לשלם, להתפשר, לחזור לבית המשפט, לבצע מטלה בדרך אחרת וכדומה.

 

מכיוון שקיימת נטייה לקואורדינציה ולעקביות בין שלושת מרכיביהם של השינויים הפנימיים, סביר להניח ששינוי במרכיב אחד יוביל לשינויים במרכיבים האחרים. שינוי רגשי יביא לשינוי תפיסתי וגם להיפך, ואלו יעוררו שינוי התנהגותי.  יתכן גם שינוי בדפוס ההתנהגות שיגרום לשינוי בחוויה ובתפיסה. נניח שהמגשר הצליח לגרום לצד להקשיב או לנשום 10 נשימות לפני שהוא מגיב (התנהגות) וכתוצאה מכך המגושר חווה רוגע רב יותר ותחושה של הרמוניה רבה יותר עם הסביבה.

מכאן מתבהרת אפשרותו של המגשר לשנות את מהלך הגישור דרך כל אחד מהמישורים הללו, דווקא מתוך עירות להתנגדות.

 

4. היבטים שונים להסברת השינוי

ההיבט הרציונלי

שינוי נוצר, בהיבט הרציונאלי, בעיקר באמצעות העברת ועיבוד מידע וקבלת החלטות על בסיס שיקולי רווח והפסד. ביסוד תפיסה זו עומדת ההנחה שבני האדם הם יצורים רציונליים, המונעים על ידי אינטרסים אישיים. קבלת מידע חדש וניתוחו, יחד עם שימוש בידע קיים יגרמו לתובנות שכדאי לקבל או ליזום שינוי.

 

  • תפקיד המגשר לפי התפיסה  הרציונאלית  כדי לאפשר שינוי הוא לגרום להעברת מידע בין הצדדים, לבניית מאגר מידע משותף, ולהכרה רציונלית של כל צד באינטרסים המשותפים והמיוחדים לכל צד, תוך היותו סוכן של המציאות. על המגשר להעלות טיעונים רציואלים שיחזקו מגמה של שינוי או לפחות לסייע לכל צד בבחינת המציאות ובחשיבה על רווח/הפסד וסיכון מול סיכוי.

     

ההיבט הפסיכולוגי- חברתי

הפסיכולוג קורט לוין[4] ניסח עקרונות פסיכולוגיים להיווצרות ושימור שינוי אצל האדם, והם: הפשרה, שינוי  והקפאה מחדש. מצב של הפשרה מתרחש כאשר קיים חוסר איזון, ערעור יסודות או מתח. זה השלב שיש בו מודעות ונכונות לטלטל את המערכת ולשנותה. בגישור, נקודות מפנה מתרחשות לעתים קרובות לאחר שיא הקונפליקט כאשר כעס ותגובות זעם השתחררו והיכולת המנטלית שפחתה שוב גוברת. במצב כזה יש לעתים קרובות צירוף של חולשה ונכונות לערער על ההנחות הקיימות. ערעור כזה מתרחש בין היתר כשהמגושר מודע לסתירות בין הידע והאמונות שלו לבין מידע חדש שהוא פתוח כעת לקבל. בגישור, תיתכן סתירה בין ידע עובדתי לגבי התרחשות הדברים, כפי שהמגושר שומע מהמגושר השני, לראשונה או שמתגלה סתירה בין הדימוי שהמגושר בנה לעצמו על המגושר השני- לבין ההתנהגות בפועל של אותו מגושר או שפשוט יש עוד סיפור אפשרי להסבר המציאות, מלבד זה שבו הוא החזיק עד עתה.

 

לעתים קרובות אחרי שיא של מתח, התפרציויות והטחת האשמות, אני רואה בחדר הגישור, מעין אתנחתא ונכונות לראות אחרת את הצד השני ולקבל וללמוד משהו חדש. השינוי ימשך ויגרור אחריו גל של שינויים עד שיווצרו הומאוסתזיס או איזון חדשים, בין הקולות השונים של המגושר עצמו ובינו לבין המגושר השני. זהו שלב ההקפאה, שבו משתלבים התפיסה, הרגש וההתנהגות החדשים במערך הקיים של האדם. שלב זה דורש מהמגשר תמיכה וחיזוק  היכולים להבטיח שהשינוי יהיה יציב וקבוע.

 

  • תפקיד המגשר לפי מודל זה הוא לגרום להפשרה, בין היתר לאפשר ואף לעודד תהליך של הגברת המתח, התפרצויות ופריקת רגשות, לגרום לשינוי ולוודא שיווצר איזון חדש, מוסכם ויציב בין הצדדים. משנוצר איזון חדש העונה על אינטרסי הצדדים תפקיד המגשר לתמוך בו ולסייע לצדדים להביעו ולייצבו בהסכם. תפיסה זו תואמת מאד לתפיסת הגישור הנרטיבי.

     

ההיבט ההתנהגותי

ההיבט ההתנהגותי מתמקד בהתנהגות עצמה ולא ברכיבים הקוגניטיביים או הרגשיים, מתוך תפיסה שמה שלא מדיד וניתן לצפייה לא רלוונטי. התנהגות משתנה, על פי תפיסה זו, אם מוצמדים למרכיביה החדשים תגמולים, חיזוקים או תמיכות במינון ובזמן הנכון. שינוי לא יתרחש, לא ייקלט ולא יתמיד, אם השכר, התגמולים והחיזוקים יהיו מנותקים ממנו. על פי תפיסה זו, שינוי יתרחש על ידי סוגים שונים של חיזוקים חיוביים שיעודדו שינוי וחיזוקים שלילייים שיכחידו התנגדות או תפיסות שלא מקדמות שינוי.

 

  • לפי מודל זה על המגשר לוודא שיווצרו במהלך הגישור תגמולים מספיקים, ראשית להתנהגות הדרושה בגישור, כגון הקשבה, שיתוף פעולה, מתן אמון ולאחר מכן מספיק תגמולים וחיזוקים להסכמה לשנות את התפיסה והתחושה כלפי הצד השני ו/או כלפי התרחשויות עבר ואפשרויות העתיד. המגשר מתפקד, בהיבט זה, כמין מנטור או מחנך המסייע למגושרים, ביחד ולחוד לבצע קישורים בין גירוי לתגובה- בין מחשבה /אמירה/ מעשה- לבין התוצאה שלהם. התגמולים או החזוקים השליליים שמספק המגשר ניתנים הן במישור התהליך והן במישור התוכן.

     

    במישור התהליך- המגשר מחמיא למשל על הקשבה ועבודה רציונאלית או חשיפת רגש והתקדמות ושולל התנהגות משתלחת או שאינה מקדמת את הדיאוג בין הצדדים

     

    במישור התוכן- המגשר יחזק עבודה על אינטרסים משותפים ויעודד פתרונות הנותנים מענה למקסימום אינטרסים.

    בפרקטיקה, המגשר צריך לסייע למגושרים להתמודד עם השינויים הצפויים והנדרשים הן במישור ההתנהגות, הן בהיבט הרציונאלי  והן בפן החברתי –פסיכולוגי. בדרך של ניסוי וטעיה, תדע כמגשר מה עובד טוב יותר עבור מגושר ספציפי ועבור שני הצדדים יחדיו. ויתכן כמובן שעם כל מגושר נדרשת עבודה קצת שונה כדי לסייע בהתגברות על ההתנגדות לשינוי.

     

    5. מהי התנגדות לשינוי?

    התנגדות היא כאמור צורה של הגנה שמפעיל האדם כדי להגן על עצמו מפני איום[5]. התנגדות לשינוי היא הגנה מפני השינוי הצפוי, בפועל או בתפיסת המגושר, הן במישור תהליך הגישור והן בשל תוצאותיו.

 

התנגדות לשינוי מאפשרת שימור  יציבות, הבטחת הבטחון והימנעות מזעזוע, מפגיעה ומכאב הטמונים באי וודאות. בכל שינוי טמונים סיכויים והזדמנויות. קבלת השינוי מבטאת הסכמה ליטול סיכון ולהינות מחידוש וצמיחה. שינוי מביא להתנתקות מן המצב הקיים על הסיפוק שבהיכרות ובשליטה בו.

 

6. חשש משינוי

התנגדות יכולה להיגרם מתוך חשש של צד מהשינוי הנדרש בעמדותיו ובתפיסתו את הצד השני ואולי גם את עצמו, שינוי הנדרש עקב מידע חדש, הערכה אחרת המתגבשת אצל המגושר, ראיית המציאות באופן אחר, הפרידה האפשרית מהסכסוך שהזין את המגושר זמן רב ולעתים עצם ההימצאות בנוכחות היריב.

השינוי מזמן וויתור על דפוסי חשיבה והתנהגות מוכרים ונוחים, דבר הגורם לחרדה. השינוי מחייב מאמץ להסתגל לדפוס חדש ו/או למצב חדש וגורר חוויה של פחות או העדר שליטה.

 

החשש משינוי מוזן על ידי העדפת המוכר על פני הבלתי מוכר, על ידי העדפת המקובל או הנהוג, בקבוצת התייחסות הרלוונטית למגושר ועל ידי היצמדות לערכים, אמונות ותפיסות המחזקות את ערך המאבק או הנצחון או הנקם. גורם נוסף המחזק את החשש משינוי הוא חוסר אמון עצמי. המגושר חושש שלא יוכל לעמוד נפשית בשינוי כגון פרידה, מקום מגורים אחר, חיים בריחוק מילדיו או שינוי תפקיד.

 

ניתן למנות מספר גורמים המייצרים התנגדות לשינוי. שינוי ייתקל בהתנגדות אם פרטיו אינם ברורים דיים למי שעתיד להיות מושפע ממנו; אם הוא נעשה בכפייה או נחוווה ככזה; אם הוא מוצג כצורך של הצד השני בלבד או של המגשר או של ארגון; ואם הוא פוגע בערכים ובצרכים של המתנגד.

 

הקושי בשינוי קשור לצורך של בני האדם ביציבות, לפחד מהלא נודע, לחשש לאבד שליטה, ולרתיעה מהפסדים שעלול השינוי לגרום.

 

 

 

 7. התמודדות המגשר עם ההתנגדות לשינוי

 

1.          זיהוי

כמו בהתמודדות עם כל התנגדות, גם כשהרקע להתנגדות נראה כחשש משינוי, עליך לזהות את מקור החשש משינוי. איך? בעיקר ע"י שאלת שאלות סקרניות, הנחת היפותזות, וניסוח מחדש

 

2.          אימון לשינוי    

             - צור התנסות ברכיבים מהשינוי או בשינוי "בקטן". חוויות אלו  יכולים לסייע מאד בהפגת ההתנגדות. המגושר יחווה את עצמו כמסוגל, ויראה את היתרונות הטמונים בשינוי. המחשה וחוויה טובים בהרבה ממלל.

              ההתנסות בחלק מהשינוי יכולה להיות בדרך של משימות אותן ימלא המגושר בין פגישה לפגישה, הרלוונטיות להתנהלות החדשה הצפויה. למשל, בן זוג החווה חרדה מהצורך לנהל את עניניו הכלכליים לבד, לאחר הפרידה. בקש ממנו לנהל רישום של ההוצאות וההכנסות שלו במשך חודש.

             או בן זוג החושש ממספר נמוך/גבוה מידי של מפגשים עם ילדיו, אחר עזיבת הבית. עודד והצע ניסוי של שבועיים לבדיקת אפקט השינוי על כל הנוגעים בדבר.

 

3.          מימוש ופיתוחמיומנות

הסתגלות לשינוי מחייבת סוגים שונים של מיומנות כמו גמישות, יכולת הקשבה, יכולת להיות בדיאלוג עם גורמים הרלווונטיים להצלחת השינוי ועוד.

-סייע לצדדים בשיפור המיומנויות שלהם לנהל משא ומתן ולקיים ביניהם דיאלוג, במיוחד כשהדבר רלוונטי להפנמת והטמעת השינוי הצפוי. למשל כאשר בן זוג חרד מאובדן השליטה וניתוק מהנעשה עם ילדיו, מיומנות גבוהה יותר בדיאלוג עם בת הזוג תפחית את החרדה מפני השינוי. ועל כך אפשר להתאמן במהלך הגישור עצמו.

-למד את המגושרים שלך- לנסח מחדש, לשאול שאלות, לבטא אמפטיה, להעביר מסרים באופן מדויק וברור ולוותר על ציניות ואלימות מילולית.

-אמן את הצדדים, במידת הצורך, להיות אסרטיביים ולבטא כעס או רגשות אחרים. זה יחזק את בטחונם שאם השינוי יהיה כרוך בקשיים הם יוכלו להתמודד עם כך טוב יותר.

              - צור שגרת גישור קבועה מבחינת מקום, שעת התחלה, משך מפגש, נוהלי שיחה, תפקידים קטנים בתוך המפגש כמו אחריות לכיבוד, להדפסת חומרים כתובים וכדומה. חוויה טובה יותר של היכרות עם הגישור ושגרתו מאפשרת, באופן רגוע ושקול יותר, להבין ולעצב את תהליכי השינוי שמזמן הגישור.

              

 

4.          מעורבות ושליטה בעיצוב השינוי

- ככל שתיצור יותר שליטה של כל צד בעיצוב הפתרון, כך יהיה השינוי קל יותר עבורם, כיוון שיתאים יותר לצרכים וליכולות וכיוון שייעשה מבחירה. לפיכך, עליך ליזום כמה שיותר מעורבות גם בכל היבטי הפתרון וגם באשר לאופן יישומו, תנאיו, קצב הביצוע ושלביו.

- התייעץ עם הצדדים וגם דווח להם על תהליכי השינוי המתרחשים בגישור  עצמו

- הכן עם הצדדים רשימת שינויים שונים אפשריים

-הכן עם הצדדים רשימת דרכים שונות להשגת אותו שינוי

-הכן עם הצדדים רשימת צרכים שהשינוי יתן להם מענה

הכן עם הצדדים רשימת צרכים שהשינוי ייפגע מהם

-הכן את רשימת היכולות הנדרשו לביצועו של השינוי

-הכן את רשימת המגבלות והקשיים הצפויים בדרך ליישום השינוי

-תן מספיק זמן לחשיבה, היוועצות, התלבטות

- פרק את השינוי לשלבים כך שיהיה נגיש יותר ונוח יותר לעיבוד והפנמה

 

5.       עדוד תהליכי סיום והשלמה

 

             שינוי מחייב פניות רגשית ונפשית. לשם כך יש צורך לאפשר במהלך הגישור תהליכים של השלמה עם אובדן, עם פרידה, עם ויתור. יש לעודד פרידה ממצב קודם, כדי לאפשר קבלת מצב חדש באופן שלם, נקי, ללא אשמה וללא כעס. גישור מחייב לעתים קרובות תהליך הדומה להתאבלות, הכולל הכחשה, כעס, התמקחות עם המציאות, דיכאון, השלמה, קבלה והתארגנות מחודשת. לעתים, דווקא בשלבים האחרונים של התאבלות יש רצון לחזור למוכר ולהרגל ונוצרת תחושת חוסר אונים מכך שהדבר אינו ניתן. לך המגשר תפקיד מרכזי בסיוע לתהליכי השלמה וסיום.

  • פתח  מודעות אצל המגושר לקושי הצפוי

  • סייע בבניית מוכנות לפרידה מהמצב הקודם.
  • סייע, גם כשזה נראה אכזרי להבנה- שהאובדן והפרידה הם עובדה מוגמרת
  • סייע בהשגת אמונה בכך שהשינוי הוא חיוני
  • הבע אמון ביכולת המגושר להצליח לבצע את השינוי
  • סייע בזיהוי השינוי כיוצר הקלה
  • אפשר ועודד "פינת הנצחה" למה שהיה. זה יכול להישמע כך: "אתם נפרדים כעת. עדיין יהיה מאד בריא לשמר את מה שהיה טוב ביניכם, לבנות לו מן פינת הנצחה, שישאר כזכרון טוב ויהפוך לחלק ממה שאתם. אם תצליחו לחיות טוב עם העבר המשותף, יהיה לכם קל יותר לחוות ואולי גם להינות מהשינוי שצופנים ההווה והעתיד"

     - שאל על המחיר הרגשי ששולם עד כה

     - בדוק מה צריך המגושר כדי להיות שמח בשינוי

    -בדוק מה צריך המגושר כדי לחוש שלם עם השינוי

    - אם יש לבטים סייע לברר אותם

     

6.        פירוק ההתנגדות לגורמים

לעתים המגושר מביע התנגדות לשינוי אך לתחושתנו המדובר בהתנגדות שמקורה שונה או שנראה שישנם מספר גורמים להתנגדות.

-הצע היפותזה שבהתקיימה השינוי יהיה קביל.

זה יכול להישמע כך: "בוא נניח שהפתרון יתרחש רק לאחר ש...או רק אם תקבל גם... מה אז?".

-בדוק משקל יחסי שונה של מקורות שונים להתנגדות. למשל:"אני מבין שהפתרון המסתמן מטריד אותך גם בגלל עיתוי ביצועו, גם בגלל עלותו וגם בגלל שאתה לא חושב שזה הוגן, מה בעיקר מפריע לך?"

- הזמן עבודה בכל פעם על מקור אחד להתנגדות, בהנחה ששאר הגורמים טופלו.

 

7. שימוש בדמיון ובהמחשה

מטבע הדברים קל יותר למגושר לחוות את ההווה מאשר לחזות את העתיד. ההסכמה לשינוי תהיה קלה יותר אם ניתן יהיה להפוך אותה לנגישה ככל האפשר. הסכמה לשינוי מותנית ביכולת לתפוס אותו.

-הצע למגושר לכתוב על השינוי המוצע

- השתמש בדימיון מודרך כדי לחוות איך מרגיש היום שאחרי השינוי

- הזמן את המגושר להמחיש את חויית השינוי הצפוי, לתארו באמצעות דימויים כמו איזה חיה הכי דומה לשינוי או לראות בו ילד שצריך לגדל. ככל שתעיז יותר - לאפשר משחק עם השינוי, כך קל יהיה יותר לעבד אותו ולהסתגל אליו או לעצבו אחרת או להדפו מתוך בחירה שלימה ורציונאלית.

- ברר את הצורך של המגושר ואת הסיפוק האפשרי מחידוש, מרענון, מאתגר ומחווייה של הלא מוכר. תופתע לעתים לראות שגישה זו פותחת שדה חשיבה שלם שעד כה המגושר לא היה ער אליו.

 

8. התאמת השינוי לערכי המגושר

-בדוק עם המגושר איזה מערכיו תומכים בשינוי ועם איזה מהם השינוי מתנגש[6]

 

 9. שינוי- גמיש, מובנה, בעל שלבים, הפיך, מותנה

ההתמודדות הטובה עם החשש משינוי קשורה גם לעיצוב הפתרונות עצמם, כך שיאפשרו התאמת הפתרונות לנסיבות משתנות. אפשרות כזו מקלה על התנגדות לאי ודאות כיוון שהיא מאפשרת התמודדות עתידית טובה יותר עימו. לצורך כך חשוב לאפשר, היכן שרק אפשר, פתרונות גמישים, הפיכים, בעלי שלבים וכן מותנים בתנאים שכל הצדדים צריכים לעמוד בהם.

אתה כמגשר צריך לסייע לצדדים לרקום אריג של פתרון שיהיה מספיק יציב וחזק כך שלא יקרע או יישחק אך גם שיהיה מספיק גמיש כדי שיהיה אפקטיבי ויעמוד בשינויים עתידיים.

 

אישתו לתמיד

בגישור בין בני זוג, רות נמצאת בדיכאון, יש לה חשש שלא תוכל לפרנס את עצמה ולתחושתה עומר- הבעל אחראי למצבה. בנוסף, להבנתה, בזכותה הבעל הצליח בתפקידו, היא סגרה בגללו עסק מצליח שהיום כבר לא תוכל להקים מחדש. עומר מצפה שתעמוד על רגליה אך מוכן להמשיך ולפרנס את כל המשפחה לתקופת הסתגלות מוגדרת, מתוך הכרה מסוייימת באחריות ומתוך דאגה לאם ילדיו. רות אינה מוכנה לשום שינוי- במצב הכלכלי ובעצם בתלותה במי שהיא רואה מתעלל ואכזר. ציפייתה היא שעומר יפרנס אותה עד סוף חייה.

 

פעולות שונות שנעשו עם בני הזוג כדי לעצב את השינוי

-שימוש בהנחות:"בהנחה שעוד שנה את זוכה במיליון דולר, מה אז?, בהנחה שיש לך עסק משגשג, מה אז?. בהנחה שעמר חולה/מפוטר, אינו יכול לעבוד, מה אז? בהנחה שרות נכנסת לדכאון עמוק, מה אז?

ההנחות הללו הובילו למסקנה שגם אם נגדיר שינוי נצטרך מנגנון מדורג וכן מנגנון לביצוע שינויים. היתה