כניסת מאמני ומגשרי גומא
שם משתמש:   
סיסמא:
חייגו עכשיו: 1-800-366-116
מרכז תוכן       
גומא - מרכז גישור ואימון אישי - מרכז תוכן
 

חורף זו לא רק עונה בשנה. זו עונה בנשמה

אנה נווה לדרמן - מאמנת בכירה ומנחת קורסי אימון / 2015-01-26

סוף סוף הגיע יום שישי. כבר שתיתי גלונים של תה מכל הסוגים. אני לובשת סריגים של חורף ושני זוגות גרביים ומתכרבלת בתוך טרנינג רק ונעים.  מתי יבוא אביב? ואז. ..בדיוק כשאני מתארגנת לעוד יום בבועה שלי בבית...חברה מתקשרת ומציעה לי לבוא לרינה צין. רינה צין היא מעצבת אופנה מוכשרת, יצירתיות ומיוחדת באופן נדיר. כל בגד מבית היוצר של רינה הוא מעשה אמנות מושקע. הכול נפלא. אבל היום חורף! ואני כל כך אוהבת את הבית שאילת עיצבה עבורי, ותכננתי להתבודד עם ספר. ובכלל...חורף ואני בימים דוביים .

בוקר חורף שכזה. יום להצטנף עוד קצת במיטה, לא צריך למהר בחורף בכלל ובטח שלא ביום שישי. וזה לא שיש לי בשיער פן שהרוח והגשם מאיימים עליו. יש לי חורף ואני רוצה להיות בתוך עצמי. אמנם כבר לא קוראים לזה סערה. סתם ימים אפורים של המון גשם וקר.

אולי רוצים שהחורף הזה יסתלק כבר. אולי סתם מנסים להמתיק אותו בכל מיני דרכים כמו אוכל...אולי מתגעגעים לימים חמים וכחולי שמיים.

בכל מקרה , מזג האוויר לא ממש שואל אותנו. עם זה איכשהו נסתדר גם אם מצב הרוח יהיה קצת קודר לא נכעס, לא נבעט ונתלונן שהוא כאן, החורף הסוער.

האם נוכל לסגל הלוך נפש שכזה גם לסערות וחורפים אחרים של החיים? האם נוכל להתנהל באותו הלוך נפש של הסכמה , קבלה וידיעה שאין לאן לברוח ולכן מוטב להישאר , להתקרב ואולי אפילו למצוא מה מעניין , מסקרן ואפילו חוויתי בנסיבות האלה שאינן שליטתנו?

כשהחיים מתכסים בעננים אפורים יש לנו נטייה לכעוס, להתנגד, להתעלם, לברוח לפיצויים ולחפש דרכים להימנע מהמפגש עם הסערה. כשענן מתקרב (וזה יכול להיות פחד, עצב, חוסר בטחון, אי שקט או תחושה לא נעימה ) הנטייה היא ברוח או להסיח את הדעת ובכל מקרה נקבל עצה על איך לוודא שהוא מסתלק.

כשיש ימי חורף בחיים אפשר לקלוט את החוויה הפנימית המתרחשת. לפעמים זו הזמנה להתעוררות. אנחנו יכולים להסגר, להתבודד ואפילו לכעוס ולהיכנס לדיכאון ואפשר להשאיר מקום לכל מה שקורה לקרות. להשאיר מקום לאי הידיעה. לאפשר לתחושת הקור להיות מבלי לחפש מקורות חימום באשר הם. לחוש בפעימות הלב, לגעת באיכות העדינה של אי הידיעה.

המחשבה שמוט בלהימנע מכאב , המרדף אחרי עונג תמידי יוצרת מעגל סבל אינסופי. החיים משתנים תמיד. אנחנו יכולים להתכנס בתוך עצמנו  ואנחנו יכולים לפתוח את הלב ולהישאר עם השבירות, עם חוסר האונים עם כל מה שסערות החיים מביאות.

סיגול היכולת לשים על עצמנו יד רכה, למצוא בתוכנו את העדינות והחמלה להנעות לרצון להתכרבל בשקט בתוך עצמנו, בחורף הזה, החיצוני או הפנימי וביחד עם זאת לא להתקשח בדרך ולהסגר. בכל רגע ורגע, גם בשיאה של סערה , יש לנו אפשרות לבחור אם להיפתח או להסגר. גם כשנדמה לנו שהכול יותר מדי.

כשם שאין לנו יומרה לרצות לסלק את החורף הזה עם הגשם ואי הנוחות שבו , לא רואים בו בעיה שצריך לפתור , לא מנסים לסלק את הקור, האם נוכל לוותר עם האשליה למצוא פתרון לחורף הסימבולי שהחיים מזמנים לנו מדי פעם ואולי כל יום בחיים?

כתבתי את המאמר הזה, יצאתי מהטרנינג והחלטתי לפתוח את הלב ולצאת אל העולם.

למרות שחורף אפור וסוער. נכנסתי לאוטו, ברדיו מוזיקה לנשמה, רכה ונעימה. מצאתי חניה ממש ממש בכניסה לחנות ואפילו יכולתי להשאיר את המטריה באוטו. צללתי בעיניים של רינה צין , פגשתי חברות אהובות, מדדתי את הבגדים הנפלאים , היה מאד קשה לבחור כי הכול מקסים ובסוף בכל זאת בחרתי.

והיה לי חם בלב לא פחות מבטרנינג בבית מתחת לפוך.  

בדרך חזרה כבר לא היה גשם והגעתי שמחה ומרוצה הביתה לטרנינג , למרק ולפוך. הסערה יכולה להמשך מצידי אם זה מה שבא לה.

גם וגם- גם מקום להתכנסות פנימה של חורף קר וגם לא להילכד בתוך עצמנו, להשאיר את הלב פתוח ולהנות מהטוב שבחיים. בחורף הזה ובאחרים שהחיים מזמנים.

 

אנה נווה-לדרמן