כניסת מאמני ומגשרי גומא
שם משתמש:   
סיסמא:
חייגו עכשיו: 1-800-366-116
מרכז תוכן       
גומא - מרכז גישור ואימון אישי - מרכז תוכן
 

משפחה במרחב המוגן

נעמי לזר - מאמנת ומנחת התמחות באימון משפחתי / 2014-08-18

קיץ ישראלי, טמפרטורות גבוהות, לחות דביקה, חופש גדול... ומלחמה.
רבות מתכניות החופש הגדול אופסנו בממ"ד עד לצפירת הרגעה. ובמקומם ימים של אזעקות צבע אדום, טילים משוגרים לעבר הבית, וקולות רועמים של כיפת ברזל. בתוך זה מתמודדת משפחה לחיות חיים נורמליים, במצב הלא נורמלי של קיץ 2014.
ראיינתי את שותפי לחיים סער עוזיאלי, פסיכולוג קליני, המנהל הקליני של עמותת נט"ל. המסייעת לאנשים נפגעי טראומה על רקע לאומי ולשמוע ממנו על תגובות במשפחה למצבי חירום וביחד העלינו כמה עצות לניהול חיי משפחה נורמליים בקיץ הבוער.
אני תקווה שאתם קוראים דברים אלה, בתום תקופת המתח והלחץ הביטחוני.

המשפחה אמורה להיות המקום הבטוח, המחזק את הביטחון של הילדים, גם במצב חירום זה. יש חשיבות רבה להתנהלות ההורים ולמודל שהם נותנים לילדיהם. מאחר שילדים מכירים פחות ממבוגרים את העולם סביבם הם מסתמכים על הערכת המבוגר לגבי האיום והסכנה. כאשר המבוגרים מאותתים שהמצב נמצא בשליטה וניתן להכיל את המצוקה הרגשית, הילדים מגיבים בצורה דומה.
לדברי סער, חשוב להתמקד בהורים בשלב ראשון ואח"כ בילדים. כמו במצבי חירום בטיסה – קודם על המבוגר לשים את מסיכת החמצן על פניו ולנשום ורק אח"כ לעזור לילד...


אבחנה בין פחד לחרדה.

פחד
במצב החירום יש גורם מאיים, מוחשי, ברור ומוגדר – מנהרות טרור, טילים, פצמר"ים... פחד הוא תגובה טבעית למצב הסכנה והתסמינים שלו נועדו לעזור לנו להשיב מלחמה לסכנה. לדוגמה, דופק מואץ זיעה קרה אולי קצת כאבי בטן – וכל זה מניע אותנו לרוץ עם שמיעת האזעקה למקום המוגן.

חרדה
לעומת הפחד החרדה מתעוררת מבעיה כללית יותר ופחות מוחשית,  מתוך עולם פנימי ומאירועים שקשורים בעבר. תחושות כמו נוקשות בשרירים, ערפול חושים, קוצר נשימה, חנק.

לדברי סער  ההורים צריכים להכיל את המצב בצורה הכי טובה, כשאנחנו יודעים שאין מאה אחוז...
ההתמודדות צריכה להיות בשני מדדים: בסדר היום ובפחד הקונקרטי
את זה אפשר לייצר א. מודעות עצמית  ב. קביעת דרכי התמודדות

מה מרגישים ואיך מגיבים

ההורים צריכים לבחון איך הם בעצמם מרגישים -  
האם הם פוחדים, האם הם מתנהגים בצורה חסרת שליטה, האם כשיש אזעקה הם נעשים היסטריים או אולי קופאים במקום.
מה הם עושים – האם הם נשאבים למסך הטלוויזיה, בוכים, מבטאים תחושת אוזלת יד, מפסיקים פעילויות שגרתיות וחוששים להתרחק מהבית
המודעות של ההורים חשובה כי אם ההורים פוחדים מאוד ועסוקים מאוד בעצמם, ומגיבים למצב באופן לא תואם – הילדים מחקים התנהגויות אלה, ורמת הערעור במשפחה גדלה.

לחילופין יכולה להיות התנהגות הפוכה של הרחקה, לא מבינים שמסוכן, נדמה להם שאין מקום לחשש, שאננים – ובפועל לא נערכים למצב חירום.
כשההורים אדישים ולא מובילים  למקום בטוח – זה משאיר את הילדים מאוד חרדים.

ברמה השנייה – יש לבחון את תגובת ההורים לפחדים של הילדים

איך מגיבים לפחד של הילד,  למשל, כשאחד הילדים פוחד, מה עושים, האם צוחקים עליו, האם כועסים עליו, האם מבטלים את הפחד "עזוב שטויות...", האם מניחים לאחים לצחוק עליו...?

חשוב לא להפחית בערך של חששות הילד.
*ילדים שלמדו ש"אסור לשאול" או "לא צריך לשתף" ו "לא לבטא רגשות" נוטים להשתמש במנגנונים של הכחשה, הדחקה וסילוף כאשר הם נתקלים במציאות מעוררת חרדה.

דרכי התמודדות

מראה - ההורים צריכים מראה לעצמם לרגשותיהם ולהתנהגותם. זו הזדמנות להיעזר בבן הזוג כמראה. לנהל שיחה המאפשרת לבן הזוג לשקף לשני מה החוויה שהוא מעביר. מה נדמה שהוא מרגיש וכיצד הוא מתנהג.
לעיתים יש פער גדול בין ההורים למשל, כשהאבא בא ממקום גברי/צבאי שעושה הרחקה והאמא מוצאת את עצמה מאוד לבדה.

שיחה – טוב יעשו ההורים שישוחחו ביניהם ויגדירו לעצמם את דרך הפעולה וההתמודדות שלהם במשפחה.

כשיש שיח בין ההורים המאפשר להם הרחבת המודעות העצמית לתגובה ולמשמעותה, ההכרה כשלעצמה היא פתח לשינוי. כמו למשל, למתן את התגובות, להיות בשליטה, לפעול בצורה מסודרת, לעשות את הפעולות הנדרשות, לצאת מהקיפאון, לעזור אחד לשני.

כלים בידי המשפחה והילדים

  • הכנה – להכין להכיר ולתרגל את הכניסה אל האזור הבטוח בבית. ממ"ד, חדר מדרגות, מקלט בחצר... ילד היודע מראש כיצד להתנהג בשעת חירום, יהיה הרבה יותר רגוע ותכליתי מילד שאינו יודע מה יעשה בהישמע אזעקה.

  • מודלינג – בשעת אזעקה ההורה נכנס גם הוא למקום הבטוח, אחרי שבדק שכל הילדים הגיעו.

  • חום ואהבה – להעניק חום לילד ולהרגיעו מבלי לזלזל בדאגותיו של הילד

  • שיחה -  לדבר בקול רך ושקט, דיבור אסרטיבי. לברר מה מטריד את הילד באופן ספציפי, ולמקד את תשומת הלב בלטפל בדאגות מסוימות אלו.

  • לא להקרין את הפחדים והדאגות של ההורים על ילדיהם.

  • צמצום החשיפה לחדשות – מתנתקים מהחיבור של 24/7 לחדשות ברדיו, בטלויזיה במחשב או צפצופי החדשות בסלולרי מ ynet ועוד. מראות המלחמה מזינים את החרדה .
    ויחד עם זאת חשוב שההורים יתנו הסבר מילולי לילדיהם כשמוצגים מחזות של הרס, מלחמה, ואלימות. זה מאפשר להחליף את הפנטסיה במציאות, בצורה הדרגתית ורגישה. המציאות בדר"כ, פחות מאיימת.

  • לעודד שיבה לשגרת החיים ולמערכות היחסים הרגילות

סער מציע לדבר עם הילדים על המצב, לא להתעלם.  להסביר לילדים בהתאם לגיל. לפרש לילד למשל שאנחנו במאבק ארוך שנים עם השכנים שלנו שהסכסוך בינינו לא נפתר עדיין ושאנחנו מקווים שייפתר. ובינתיים אנחנו מדי פעם נקלעים למאבק אלים שבו אנחנו נלחמים על הבית.

האזעקה – רעש גדול היא עצמה מפחידה.  סער מציע לתת לאזעקה משמעות של משהו שעוזר לשמור עלינו. להסביר לילד שבגלל שיש מלחמה הצבא מגן עלינו, ואנחנו צריכים להגן על עצמנו מפני טילים. לכן תפקידה של האזעקה להזהיר אותנו מפני טילים ששוגרו ולהעיר אותנו למהר ולשמור על עצמנו ולהיכנס למרחב הבטוח.

אם הילד מדבר על הפחד שלו – לא לחשוש ששיחה תעודד את הפחדים של הילד. להיפך. להקשיב לדבריו, לאפשר לו לבטא את פחדיו, להבין . להגיד שזה באמת מצב שמעורר פחד כי הסכנה מציאותית, אבל הסיכוי נמוך. כיפת ברזל שומרת עלינו. מעט מאוד אם בכלל, קורות פגיעות ישירות. ועדיין לתת מקום  לדיבור על הפחד. זו תגובה נורמלית למצב לא נורמלי.

*זיו וישראלי (1973) מצאו כי ילדי הקיבוצים שהופגזו בתקופת מלחמת ההתשה בצפון, לא היו חרדים יותר מילדי קיבוצים בעורף. הם הסבירו ממצא זה בכך שבקיבוצים המופגזים מרבים המבוגרים לשוחח עם הילדים על המתרחש, לענות על שאלותיהם ולהכין אותם לצפוי בעתיד. מכאן שדיונים בנושא זה בין הורים לילדיהם או בין מבוגרים אחרים לילדים, עשויים להוריד את רמת החרדה של הילדים גם כאשר הם נתונים במצב של לחץ ואיום ממשי.

ילדים שונים מגיבים שונה למצב הלחץ הביטחוני וההורה יכול  להתאים את הגישה שלו לילד.

פרופ' מולי להד מתאר דרכי התמודדות שונות למצב לחץ בהתאם לאופיו של הילד במודל  Basic – PH(*מתוך "משבר ושינוי בחיי הילד ומשפחתו/ עמירם רביב ועדנה כצנלסון, עמ' 161)

**בעמותת נט"ל מחלקים ערכות לילדים באזורי עימות ולחץ בטחוני.

כדור נשיפה – לנפח את הכדור ובכך להתמקד בנשימה עמוקה מלאה ולדחוף את האוויר לכדור. ושוב ושוב, בעוד הכדור מתנפח, הנשימה העמוקה מאפשרת להרגיש הרבה יותר רגועים.
אפשר גם לשחק בבועות סבון – מחייב שאיפה עמוקה, נשיפה ושוב והמיקוד בנשימה העמוקה, עוזר להרפות את המתח.
תרגילי משחק משעשעים של כיווץ והרפיה של השרירים. כמו להיות חתול עצלן שמתמתח לאיטו או להיות אימא קנגורו שמכינה את הבטן שלה לזינוק של הקנגורו לתוכה, וכשהוא קופץ החוצה, מרפה את השרירים...
או שבלול שיושב על עלה. פתאום מתקרב משיהו והשבלול נכנס לקונכייה. מושכים את הכתפיים למעלה דוחפים את הראש למטה כשהידיים מעל הראש.

יש לשים לב במידה ובן משפחה מגיב בצורה קיצונית וניכרת פגיעה בתפקודים השונים לאורך זמן, יש מקום לפנות לגורם מקצועי מתאים.

 

לסיום:

המשפחה היא המרחב המוגן של הילדים.
במצב חירום יש חשיבות ליכולת ההורים לעבוד כצוות, להכיל את הקושי אחד של השני  ולשתף בסגנון ההתמודדות. לארגן את המשפחה לקראת אירוע חירום, להתנהג בזמן האירוע בצורה מאפשרת ועניינית. אם כל זה יקרה, ההתמודדות עם המתח הביטחוני תגבה פחות נזקים, אם בכלל במשפחה.

 

ביבליוגרפיה:

* משבר ושינוי בחיי הילד ומשפחתו/ עמירם רביב ועדנה כצנלסון

** ערכת ילדים שכתבה וערכה סגל חיימוב, מנהלת קו הסיוע של נט"ל