כניסת מאמני ומגשרי גומא
שם משתמש:   
סיסמא:
חייגו עכשיו: 1-800-366-116
מרכז תוכן       
גומא - מרכז גישור ואימון אישי - מרכז תוכן
 

בשבח התהליך - מה הקשר בין חג השבועות, מעמד הר סיני לתהליך הגישור ?

דניאל בר פוירשטיין - מגשר בכיר / 2014-06-05

בחג שבועות חוגגים שני חגים. אחד הוא חג הביכורים, החג שבו היו עולים לרגל להר הבית מכל קצווי הארץ ומביאים את הביכורים.

החג השני הוא חג מתן תורה. שבו, כך לפי המסורת, ניתנו הלוחות למשה רבינו על הר סיני. פשוט לכאורה. לכאורה.

האירוע הזה הוא אירוע מכונן. הוא מכונן את הברית בין עם ישראל לאלוהים. פשוט ? לא ממש. היו הרבה מאד קשיים בדרך, כך מספרת לנו המסורת. למרות החיבור, ההיסטוריה המשותפת, הרצון והערכים. עדיין.

יש שחושבים שגישור הוא עניין יחסית פשוט. מה הבעיה ? יש עבר משותף, רצון משותף,  אינטרסים משותפים. אז מה הבעיה – קדימה. תחתמו על הסכם ו'נגמור עניין'.

כשנכנסים לתהליך בגישה הזו פעמים רבות נתקעים. למה ? כי הברית הזו שעומדת להיכרת בין שני המגושרים שלנו מכוננת ברית שהיא מעבר להסכמות, לרצון ולאינטרסים המשותפים. הרי , אם הכל היה כל כך פשוט – הם לא היו צריכים אותנו.

במעמד הר סיני למשל, לכאורה הפנטזיה האולטימטיבית. בן אדם סוף סוף נוגע לא נוגע באלוהים. מה יותר טוב מזה ?   בני ישראל לעומת זאת, נסוגים. לא עומדים בעומס האנרגטי הכרוך במפגש הזה. ושולחים את משה לדבר עם אלוהים בשבילם.

ואז משה, עושה, כמו שאנחנו לפעמים עושים – פגישה אישית עם אלוהים. כי מה לעשות. כמו שלפעמים יושבים אצלנו המגושרים ולכאורה הם מדברים אחד עם השני, אבל למעשה – הם נעים במעגלים של כעס ואי הסכמות, ולא מצליחים לצאת מהפלונטר. אז אנחנו עושים הפרדת כוחות. ומשוחחים עם כל אחד בנפרד.

ואז מתרחש הפער. פער שלא תמיד מודעים אליו. אנחנו יכולים לעשות פגישה אישית מדהימה חיובית וטובה עם המגושר הראשון. ולצאת בתחושה אופטימית ומרוממת על סיכויי הגישור. ואז אנחנו מתנפצים. אנחנו מתנפצים עם המגושר השני שבנתיים המתין בחוץ.

למה זה קורה ? כי כשאנחנו עשינו את העבודה המדהימה עם המגושר שישב איתנו, המגושר השני שהמתין בחוץ היה לבדו. לבדו ? לא תמיד. הוא היה עם הכעסים שלו, עם התסכולים שלו, עם חוסר הודאות הכללי, ועם חוסר הודאות ביחס למה מתרחש בתוך החדר.

ואז, במקום שהמגושר השני 'ישתף פעולה' עם האוירה המרוממת שיצרנו בחדר, הוא 'הורס את המסיבה'. ומביא את התסכולים הפחדים החששות והכעסים לחדר.

בדומה מעט למה שקרה למשה על ההר, או ליתר דיוק מה שקרה לעם כשמשה היה על ההר. משה עבר חויה מרוממת שאין כמוה. והעם ? העם נשאר מי שהיה קודם לכן רק יותר מתוסכל, יותר פוחד, חושש, יותר עצבני וכועס. ואז כשמשה חוזר אל העם – יש התנפצות.

לכן כדאי לזכור בזמן שאנחנו עושים פגישה אישית והצד השני מחכה בחוץ – לשים לב לזמן, כמה זמן אנחנו יושבים עם הצד, מדי פעם לבדוק ולראות שהצד השני שמחכה בחוץ אינו 'מטפס על הקירות'.

ובעיקר לזכור. שכשאנחנו נפגשים סוף סוף עם הצד השני שחיכה בחוץ – להתחיל איתו מהתחלה. לבדוק איתו קודם כל איך הוא, ומה שלומו, ומה הוא היה רוצה להוסיף, לפני שאנחנו 'מגייסים' אותו להתקדמות המופלאה שקרתה בפגישה בה הוא לא נכח.

לסיכום. גישור הוא תהליך אנושי מורכב. ככל שנטה אוזן ונהיה רגישים למתרחש 'מתחת לפני השטח', גם אם נדמה שזה 'סוטה מהעניין' שזה 'לא רלוונטי' – כך הגישור יהיה מועיל יותר.