כניסת מאמני ומגשרי גומא
שם משתמש:   
סיסמא:
חייגו עכשיו: 1-800-366-116
מרכז תוכן       
גומא - מרכז גישור ואימון אישי - מרכז תוכן
 

מי את מסכה צוהלת ושמחה?

אנה נווה לדרמן, מאמנת בכירה / 2014-03-11

מי את מסכה צוהלת ושמחה?

מאת – אנה נווה לדרמן, מאמנת בכירה

"ואם ידעו שאת לא באמת מלכת הכיתה? שאת לא באמת כזאת מוצלחת? יאהבו אותך יותר או פחות?"

"ואם ידעו שאת לא באמת מצחיקה. שזו המסכה שלך. כדי שלא ידעו כמה את חסרת בטחון מבפנים"?

"ואם ידעו שאתה לא באמת כל כך חזק ונקשה. שבפנים אתה רך, רגיש ואפילו מפוחד?"

"ואם ידעו שמתחת לספורטאי המצטיין יש ילד קטן שמחפש מחיאות כפיים מרוב חוסר בטחון ופחד שיגלו שאולי הוא לא מספיק חכם?"

ו"אם תוריד את המסכה של הרוטוויילר...המפחיד ומכניס הרבה לחץ, וידעו שבעצם מתחת יש ילד שרוצה חיבוק ואהבה ומישהו שיגידו לו שהכל בסדר,עדיין יאהבו אותך? יעריכו אותך?"

"ואם תורידי את המסיכה הצוהלת והשמחה, זו שאת תמיד חזקה, שאצלך תמיד הכל סבבה..שאת בטוחה בעצמך ומקבלת הכל בשמחה.....גם כשנפרדת מקשר ארוך, גם כשידעת אבדנים קשים, ואם תראי את מי שאת מתחת למסכה-לא צוהלת ולא שמחה-מה יהיה אז?"

כן..מתחת למסכה הצוהלת והשמחה, המסכה הלוחצת והביקורתית, המסכה של מי שמכניס המון לחץ ומתח - מתחת לכל אלה יש הרבה פעמים מישהו אחר לגמרי.

המנגנון - שבגיל צעיר מאד , לפעמים ממש בגיל הרך, נוצרים מנגנונים פנימיים להגנה על הרגש. אם היתה פגיעה רגשית כגון: ילדים בבית הספר צחקו עליך בשעורי ספורט, הורים שלא אפשרו להביע רגשות , בית שהמסר בו הוא שתמיד צריך להיות חזקים, לבכות ולבטא חולשה זה אסור וכו'.

לפעמים אפילו אירוע "קל" כמו מעבר בית ספר יוצר מסיכה של "אני מסתדרת מצוין" ובפנים נשאר המון חוסר בטחון.

יש אירועים קיצוניים יותר כמו הטרדה מינית, חרם בבית ספר, אובדן טרגי של אחד ההורים בגיל צעיר היוצרים מסיכות. למשל , מתאמן שלי, גבר מקסים בן 50. הגיע אלי עם האמירה  :" יש לי הכל ואני לא מאושר. למה?".הסתבר שכשהיה בן 8 אבא שלו נהרג בצבא. הוא הרגיש איך עולמו חרב עליו. הוא הרגיש חשוף ובודד בעולם.
בבית הקברות ובשבעה כולם טפחו לו על השכם  עם המסר:" עכשיו את ההגבר בבית. תשמור על אמא. תהיה חזק". ובאותו יום הוא לבש את המסכה של עמוד התווך. זה שכולם יכולים להישען עליו והוא עצמו-לעולם לא יבטא רגש מכל סוג שהוא. ובודאי לא חולשה , בקשת עזרה או נזקקות.

מתאמנת אחרת שלי הגיעה מבית בו היה חשוב "לא לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ". כשהיתה מעזה לשתף בקשיים שלה מיד ננזפה על ידי ההורים. וככה לאט לאט למדה להסתתר מאחורי המסכה של ,הכל בסדר, ולעולם לא לשתף במצוקות. לעיתים אפילו לא בפני עצמה.

בזמן שהמסכה נוצרת היא מאד שימושית וחשובה. היא מגנה על הרגש לא להיפגע יותר. אבל מתחת למסכה של הגבר החזק במשפחה היה עדיין הילד בן ה - 8 שהזמן קפא עבורו. מתחת למסכה הוא עדיין היה הילד המפוחד, חסר ההגנה שרעד בכל הגוף, כשבכה אצלי בפגישה וקרא לאבא. רק כשהסכים להוריד את המסכה יכול היה לחזור להיות במגע עם הילד הזה שהיה במרתף, נטוש ומפוחד כל השנים האלה.

וגם הילדה שרצתה להגיד "קשה לי" אבל הסתתרה מתחת למסכה הצוהלת והשמחה היתה מאושרת לצאת ולהגיד כן..אני צוהלת ושמחה אבל לא תמיד. לפעמים אני גם עצובה וחלשה ורוצה שתעזרו לי.

כמובן שכולנו מתהלכים בעולם עם מסיכות. כמו בכל דבר גם בבניית המסכות יש רצף. כאשר כבר לא ברור מי המסכה ומי אני. זה המקום בו המסכה הופכת להיות חיץ חומה המפרידה בינינו לבין העולם.

 ובאופן פרדוכסלי, דווקא כאשר  מורידים את המסכה הזו, המגוננת ומסתירה את הרגש החשוף, דווקא אז מקבלים הרבה יותר אהבה והרבה יותר חופש בעולם.

כאשר יש איזון פנימי אפשר להוריד את המסכה ולהלביש אותה בחופשיות ובהתאם להקשר ולסיטואציה. כבר לא מתבלבלים וחושבים בטעות שהמסכה היא למעשה אני.

ואז...באמת מגיע החופש הגדול ואפשר ליהנות מהחיים. ואפשר כשרוצים להרגיש יותר טוב ללבוש מסכה צוהלת ושמחה והרבה פעמים העצב והכובד שמתחת למסכה נעלמים ואפשר להרגיש צהלה ושמחה גם אחרי שמורידים את המסכה.